<h1>כל בו הלכ' תשעה באב סימן ס"ב</h1>
<h2>דף יח:</h2>
כל הצומות האלה עתידין לבטל לימות המשיח. ולא עוד אלא (שעתיד) [שעתידין] להיות ימים טובים וימי משתה ושמחה, שנאמר צום הרביעי וכו' (האמת) [והאמת] והשלום אהבו.
וכתב ה"ר יצחק ז"ל ד' צומות אלו יש שמד, צום. יש שלום, יום טוב. אין שמד ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין, חוץ מט' באב, מפני שהוכפלו בו הצרות.
ארבעה תעניות המפורשים בקבלה כמו שכתוב צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי (יהיו) [יהיה] לבית יהודה לששון ולשמחה. צום הרביעי זה י"ז בתמוז, שהוא בחודש הרביעי. וה' דברים קשים אירעו בו. א', נשתברו הלוחות. ב', בטל התמיד מבית ראשון. ג', הובקעה העיר ב' פעמים. ד', שרף אפוסטמוס את התורה, ה', העמיד צלם בהיכל. צום החמישי זה ט' באב, שהוא בחודש החמישי. וה' דברים [קשים] אירעו בו. אחד, נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ. וחרב הבית בראשונה ובשניה. ונלכדה עיר גדולה בישראל, ובתר שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, ונפלו ביד גוים, ונהרגו כולם, והיתה שם צרה גדולה כחורבן בית המקדש. ובו ביום חרש טורנוסרופוס מלך אדום את ההיכל ואת סביביו, לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש. צום השביעי זה צום גדליה, שהוא בחודש השביעי. ובו נהרג גדליה בן אחיקם, ונכבית גחלת ישראל הנשארת, וסבב להם הגלות. צום העשירי, הוא עשרה בטבת, שהוא בחודש העשירי. שבו סמך מלך בבל הרשע ידו על ירושלים, והביאה במצור ובמצוק. בד' הצומות האלו מתענין ישראל מפני הצרות הנזכרות שאירעו להן, כדי לעורר הלבבות, ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשה אבותינו הרעים ולמעשינו שגורמין הצרות, ונשוב להטיב ולעשות תשובה שלימה.
ומלבד אלו הד' צומות, נהגו ישראל להתענות בי"ג באדר, זכר לתענית שגזרה אסתר בימי המן, שנאמר דברי הצומות וזעקתם. והוא תענית של שמחה, ולזכון הנס קבלוהו בשמחה באותה שעה עליהם ועל זרעם ותענית זה נקרא תענית אסתר. ואם חל להיות בשבת, מקדימין ומתענין בשישי שהוא י"ב באדר. ויש מקדימין ומתענין בחמישי, שאין מתענין בערב שבת מפני דרכי האמורי. אבל אחד מד' הצומות שחל להיות בשבת, מאחרין ודוחין אותו עד אחר השבת.
